<h1>ארחות חיים הלכ' יין נסך סימן ח'</h1>
<h2>דף לב.</h2>
ומי תותים ורמונים וכיוצא בהן מותר לשתותן עם הגוי ואפי' הוא שלהם. ובלבד שיראה אותו מוציאו מן החבית שלא יוכל הגוי לערב בו יין וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל לפי שאין לחוש שיערב יין בתוך החבית לפי שאינו מתקיים אחר שעירבו בו יין. והרשב"א ז"ל אוסר לשתותו בביתו של גוי אבל בביתו מותר. ואפילו לפתח חנותו לא שהרחיקו הדבר להתרחק ממסבתם ובעל נפש לא ישתה עד שיביאנו בביתו. ואם נוהגין קלות ראש ביינם באותו מקום אפילו השכר אסור שם. והר"ף ז"ל כתב אסור לשתות משקה בבית הגוים. ודוקא בעיר שהוא דר שם אבל אם הלך לבית הגוי בשביל חובותיו או צרכיו. ואמר לו הגוי שתה מותר לשתותו משום דאי לא ישתה יחזיק לו איבה. והבעל התרומה ז"ל ג"כ מתיר לשתות מן השכר שיתן לו הגוי בביתו של גוי במקום שיהיה לו איבה אם לא ישתה ובלבד שיראה כשהוציאו לו מן החבית. והר"ף ז"ל כתב ושאר משקין כגון הני (מייץ) [דאמרו] אע"פ שאין בהן כל כך אקרובי דעתא כמו בשכר מ"מ אסור לשתות בבית הגוי כיון דלא מצינו היתר בשום מקום ומיהו נראה דאותן מויירא"ש ופרבייש"ש נראה לאסרן לפי שהן חשובין יותר משכר ומשכרים. דאיכא למיחש משום אקרובי דעתא. ואם הביא הגוי דורון לישראל מאותן המשקים בשני כדין או בשני דרדורים ולא ראה ישראל בשעה שהוציאם מן החבית יש להזהר מאד שמא עירב לתוכן יין כדי להגדיל המדה כיון שמראהו ומראה היין שוין ופעמים שהיין זיל יותר מהמשקה. אמנם בשרואה הישראל כשהוציאו מן החבית גדולה שעושה שם השכר לשנה או לחצי שנה כן אין לחוש דודאי בחבית לא מערב כדי שלא יתקלקל הנשאר בחבית. אבל בחבית קטנה יש לחוש ושמא היינו דוקא בשכר של תמרים אבל בשכר שלנו אין דרך לתת בו יין עכ"ל. והבעל התרומה ז"ל פסק דבכל מקום שהיין יקר מאותו משקה אין לחוש שמא עירב בו יין ומותר בכל ענין אפילו לא בא מן האוצר עד כאן.
